טויוטה הרצליה מבשלת בשטח

מי מאיתנו לא יצא לפיקניק או טיול שטח.וניסה את מזלו בבישול.

מוסך מיכה בן מאיר מגיש לכם משהו שאינו בדיוק חלק מהעיסוק שלנו.

אך בהחלט לא פחות חשוב,ליקטנו כאן צרור מתכונים לשטח.

בישול עם ילדים

תפוחי-אדמה ושאר ירקות

תפוחי האדמה המתאימים ביותר למדורה הם הזן הצהבהב המיועד לאפיה. כדאי לבחור תפוחי אדמה בינוניים ורצוי שיהיו בגודל אחיד, פחות או יותר, כדי שהכנתם תסתיים באותו זמן. כל תפוח אדמה יעטף בנייר כסף.

קיימות כמה דרכים להכנה:
השיטה הקלאסית והמוכרת היטב היא להשחיל את תפוחי האדמה על חוט ברזל, לא דק מדי, ולקבור אותם בגחלים. חשוב שכולם יכוסו היטב בגחלים לוחשות ולא יוותרו חשופים לאש ישירה, שכן הם עלולים להשרף במקום להיאפות.
כדי לייצר גחלים יש לשרוף עץ מלא ועבה מספיק ולא קרשים וענפים דקים. זהו תהליך ממושך ולכן אני מעדיף את השיטה שניה: להכניס את התפוחים לבור הנחפר באדמה, לכסותו בלוח פח ועליו להבעיר את המדורה. לחילופין אפשר להפוך מעל תפוחי האדמה סיר ישן (שכבר עשה את שלו ולא ישמש עוד) ולהבעיר אש עליו ומסביבו.

זמן האפייה נע בין 30 דקות לשעה, ותלוי בגודל התפוחים ובחום האש. אש חזקה מאוד תשרוף את תפוחי האדמה מבחוץ ותשאיר אותם חיים מבפנים. כדי לבדוק אם תפוחי האדמה מוכנים, יש להוציא אחד מהאש ולדקור אותו בשיפוד, סכין או מזלג עד למרכזו. תפוח אדמה מוכן יהיה רך לכל עומקו.

כמה הצעות לשדרוג:
ביחד עם כל תפוחי האדמה, בתוך נייר הכסף, אפשר לשים ענף קטן של רוזמרין – ההבדל בטעם מורגש.
אפשר לחורר את תפוח האדמה במרכזו בעזרת תפוחן ולהכניס מילוי. את המילוי מכינים מחצי קילוגרם בשר טחון, בצל בינוני קצוץ דק, חצי כוס פטרוזיליה קצוצה, שתי שיני שום קצוצות ומעט מ"בשר" תפוח האדמה שהוצאתם - מגורר לאטריות דקות. אפשר לתבל במלח ופלפל, רוזמרין, אורגנו, בזיליקום או כמון ופפריקה. את המילוי מערבבים היטב ודוחסים לתפו"א. צולים כרגיל.
מלבד תפוחי אדמה אפשר להכין בטטות ובצל באותה דרך.

פיתות

את הילדים שלא אוהבים ללוש בצק אפשר לספור על יד אחת בתנאי שאתם לא עסוקים בלישה הכנת פיתות על מדורה קלה ואהובה על כל הגילאים, ובעזרת מבוגרים אפשר להתחיל באפיה כבר מגיל שלוש.
סָאג' הוא שמה של כיפת הפח עליה מכינים פיתות בדואיות על גבי אש. כמעט בכל שוק בארץ אפשר לקנות סאג' בגדלים שונים. את הסאג' מניחים על אבנים או על חצובת מתכת מעל למדורה קטנה. חשוב שלא להניח את הסאג' ישירות על העצים הבוערים, שכן כך עלולה האש "להחנק". אחרי שהסאג' חם אפשר להתחיל באפיית פיתות.

לבצק:
קילוגרם קמח מספק בצק ל 4-5 פיתות גדולות או 6-8 קטנות.
את הבצק אפשר להכין עם מים אך אני מעדיף להשתמש בבירה. אין חשש - האלכוהול מתנדף כולו כבר בלישה, אך הבצק טעים ואוורירי יותר.
בקערה גדולה מאוד מניחים את מלוא כמות הקמח, ולשים אותו תוך כדי הוספת הנוזלים (מים או בירה) בהדרגה.
יש להוסיף לעיסה מעט מלח גם אם הפיתה מיועדת לממרח מתוק.
הבצק מוכן כשמרקמו אחיד והוא איננו רך מדי ליצירה של פיתה דקה (מומלץ להשאיר בצד קמח למקרה שהוספתם יותר מדי נוזלים).
יוצרים כדור בגודל הרצוי, מועכים אותו לדיסק עגול ובהדרגה מותחים אותו תוך כדי סיבוב עד שמתקבלת פיתה דקה וגדולה. כדאי לנסות ולהקפיד שלא יהיו בבצק חורים ושעוביו יהיה דק ואחיד; עם זאת, גם אם הפיתה לא מושלמת, זה לא אסון.
מניחים את הפיתה, בזהירות שלא לקפל ושלא להכוות, על הסאג' החם.
אם הפיתה דקה דיה אין צורך להפוך אותה; הפיתה מוכנה כאשר הצד החיצוני יבש למראה ואיננו מבעבע. אם הפיתה עבה מעט רצוי להפוך בזהירות. אם צד אחד נשרף בשעה שהשני איננו מוכן הפיתה שלכם עבה מדי או שהאש גבוהה מדי.

לשדרוג הבצק אפשר להוסיף תבלינים כגון אורגנו, זעתר, ריחן, רוזמרין קצוץ דק. אפשר גם להוסיף צמחי תבלין שמוצאים בשטח כגון איזוב מצוי או מרווה ריחנית קצוצה היטב. חשוב: אין להוסיף צמחי תבלין שאינכם בטוחים בזהותם, ישנם צמחים המסוכנים למאכל.
פיתות כידוע אפשר לאכול עם ממרח מתוק או מלוח, אבל פיתה טרייה מהסאג' עומדת יפה בפני עצמה.

פיצה-פיתה: מתכון פשוט וקל שנותן לא מעט חופש פעולה לילד היצירתי, וחוץ מזה – ילדים אוהבים פיצה!
באמצעות סכין חוצים פיתות טריות לחצאים. החיתוך יעשה כך שהפיתה תחולק לשני עיגולים שווים (באמצעות חתך עגול לאורך השוליים) ולא לשני כיסים של חצאי עיגול.
ליצירת רוטב מערבבים את המצרכים הבאים בכלי מתאים: קופסא של רסק עגבניות, שן שום קצוצה או שתיים, כף שטוחה אורגנו, כף שטוחה בזיליקום קצוץ - טרי או יבש, מעט שמן זית ומעט מים לדילול, מלח ופלפל לפי הטעם.
כל ילד מקבל עיגול פיתה ועליו מרכיב לעצמו פיצה-פיתה אישית - רוטב לפי הטעם, גבינה צהובה מגוררת ותוספות כיד המלך ובעיצוב אישי.
אפשרויות לתוספות: זיתים ירוקים או שחורים פרוסים, פרוסות בצל, פלפלים בצבעים, פיטריות, טונה, תירס, פרחי ברוקולי, פרוסות עגבנייה, גבינות למיניהן וכו'.
על המדורה מחממים מחבת ישנה ועבה או סיר רחב בעל תחתית עבה. כשהכלי חם דיו מניחים את הפיצה עד שהגבינה מותכת והפיתה הופכת לטוסט. רצוי להכין מראש תרווד כדי להוציא את הפיצה המוכנה ולהגישה חמה!

נקניקיות

עוד להיט בטוח,מבית טויוטה אולי המאכל הראשון שהייתי נותן לילד להכין על האש בעצמו.
באופן מסורתי, נקניקיות צולים מעל למדורה כשהן משופדות על מקל. למקלות עץ יש נטייה לבעור ולכן אני ממליץ להשקיע מעט זמן ולהיערך טוב יותר. אפשר לנסות ולמצוא שיפוד מתכת ארוך שבקצהו ידית עץ – לרוב ישנם כאלו בחניות ציוד מחנאות. אפשר גם לאלתר ולקשור מזלג למקל עץ מתאים, באמצעות חוט ברזל.
את הנקניקיות חשוב להפשיר היטב ורצוי לדקור כמה חורים לאורכן כדי שלא יתפוצצו. כשהילדים צולים אותן על גבי המדורה חשוב להשגיח עליהם ולהסביר להם שהנקניקייה צריכה להיות מעט מעל האש ולא ממש בתוך הלהבה כדי שתהיה עשויה מבפנים ולא רק שרופה מבחוץ. כדאי להפוך את הנקניקיה במהלך ההכנה.
טיפ חשוב: כדאי להכין מספר עודף של נקניקיות שכן חלקן יצנחו למדורה במהלך הצלייה.
נקניקיות מוכנות אפשר לשים בפיתה או לחמנייה עם ממרחים וסלטים. אבל אפשר גם לאכול ישר מהמקל זהירות, הברזל חם מאוד!

מרשמלו

הקינוח האולטימטיבי במדורה עם ילדים. מרשמלו לצלייה צריך להיות טרי וגדול דיו. גם הילד צריך להיות גדול דיו ואחראי מספיק. בכל מקרה חשובה כאן השגחה והדרכה של מבוגר.
ילדים אוהבים את מלאכת הצליה אבל לרוב הם נוטים לשרוף את המרשמלו (בהנאה רבה). אפשר בהחלט לתת ללהבה עדינה לשרוף את המרשמלו אבל חשוב להרחיק אותו מהמדורה ולכבות אותו בנשיפה חזקה.
זהירות! בתוך הקליפה השחורה והמרירה ישנו גוש מותך, דביק ולוהט של מרשמלו – חשוב להקפיד לאכול בזהירות.

הדרך ה"מקצועית" להכין מרשמלו נקראת "סמורס":
צולים את המרשמלו מעל ללהבה לאט ובסבלנות. חשוב לתת לחום העולה מהמדורה להתיך את המרשמלו כולו לאט תוך שמסובבים את המקל.
את המרשמלו המותך מניחים על ביסקוויט פתי-בר או עוגיה, שמעליה מניחים קוביה או שתים של שוקולד ומכסים בעוגייה נוספת.
את הסמורס אוכלים בדרך כלל בביס אחד גדול מדי

לגדולים

מתכוני פוייקה(למי שרוצה לדעת יותר,לחץ עליי!)

• הבשר בד"כ יבוא ראשון: להלהיט את סיר הפויקה, להוסיף מעט שמן בישול וכשהשמן חם להוסיף את הבשר ל"סגירה" (צריבה חיצונית בלבד וכליאת הנוזלים בבשר). להוסיף חתיכות בצל / שיני שום קצוצות ולערבב את הבשר לסגירת הטעמים. לבשל את הבשר מס' דקות עד להשחמתו.
• הירקות והתבלינים בהמשך: להוסיף ירקות בשכבות לפי זמן הבישול שלהם. ירקות קשים כגון: גזרים, שורשי פטרוזליה/כוסברה בתחתית מעל לבשר. לאחר מכן בטטות, תפוחי אדמה, דלעת ומעל לכל קישואים, פטריות וכו'. לתבל במלח ופלפל ולהוסיף צרור עשבי תיבול טריים כגון טימין ורוזמרין.
• כעת שלב הנוזלים: להוסיף מרינדה או נוזלים (ציר עוף/בקר, בירה, יין אדום, קולה, מים וכו' לפי המתכון או כיד הדימיון) עד 2 ס"מ בערך מתחת לשכבה העליונה של הירקות. להחזיר את המכסה ולא לערבב. להשאיר את הסיר לבעבע בעדינות ובאיטיות על חום גחלים בלבד, עד שהתבשיל מוכן.
• במידה ומוסיפים קטניות: אורז, עדשים, גריסים, חיטה, חומוס, שעועית וכו' עשויים לשדרג את הקדירה מאוד, אך מומלץ לא להוסיף כך סתם לתוך הסיר היות והקיטניות נוטות לשקוע בקרקעית ולהשרף. עדיף להכניס לשקית בד לבישול או שקית קוקי מחוררת בעזרת מזלג ולגרום לה לשקוע בתוך הנוזלים. 
• לפני ההגשה, לערבב פעם אחת לאיחוד הטעמים